כלל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ

פסק דין

לפני תביעה שעניינה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שארעה ביום 27/2/12 בין רכב המבוטח על ידי התובעת 1, בו נהגה התובעת 2, (להלן: "רכב התובעות"), לבין אוטובוס בבעלות הנתבעת (להלן: "האוטובוס").

הצדדים חלוקים בנוגע לאופן התרחשות התאונה, כאשר כל אחד מהנהגים טוען כי הנהג האחר סטה לעברו ופגע בו.

התובעת 2, העידה, כי נסעה ברכבה ברחוב וולפסון בפתח תקווה, ברחוב צר ועמוס עם שני נתיבי נסיעה. לדבריה נסעה בנתיב השמאלי כיוון שהייתה צריכה לפנות שמאלה לרחוב אהרונסון, בתחנת אוטובוס בצד ימין שלה עמד אוטובוס אשר יצא מהתחנה ופגע ברכב שלה בצד הימני בשעה שחלפה על פניו. לדבריה, לאחר התאונה נהג האוטובוס החל לצלם והיא עצמה לא צילמה. כל הדלת שלה נמעכה. העדה הכחישה מכל וכל, כי סטתה לעבר האוטובוס והבהירה, כי כוונתה הייתה לפנות שמאלה. כאשר נטען לפניה, כי גרסת נהג האוטובוס היא שהיא פגעה לו באמצע האוטובוס, השיבה העדה, כי החלק הקדמי שלו פגע ברכב שלה. העדה הכחישה מכל וכל כי התאונה ארעה אחרי הרמזור ועמדה על גרסתה, כי לאוטובוס יש תחנה במקום. העדה הוסיפה, כי האוטובוס עמד בתחנה על נתיב הנסיעה ואין לו מפרץ ואינה יודעת מדוע פנה שמאלה. כאשר נטען לפניה שלא שמה לב, שוחחה עם חברתה שישבה לידה ומשכך השתפשפה באוטובוס, השיבה כי לא היה שפשוף, הייתה מעיכה והיא לא יכלה לפתוח את הדלת.

חברתה של התובעת-2 העידה, כי ישבה ליד תובעת, הגיעו מול תחנת אוטובוס, האוטובוס חנה בתחנה, לא עמד ישר אלא סטה טיפה שמאלה, לפניו היו מכוניות חונות וגם לפניהן היו מכוניות חונות, כך שהמהירות הייתה ממש נמוכה, פתאום נהג האוטובוס סיים להעלות את הנוסעים ופגע בדלת הימנית של הרכב שלהם. גם עדה זו הכחישה מכל וכל כי התאונה ארעה בצומת ואף שללה אפשרות כי שוחחו ביניהן והנהגת לא שמה לב לדרך. העדה השיבה בחקירה הנגדית, כי אינה מכירה את המקום, היו במקום שני נתיבים, האוטובוס עמד בנתיב הנסיעה.

נהג האוטובוס העיד, כי עמד עם האוטובוס ברח' וולפסון פינת אהרונסון, בצומת ברמזור אדום. רכב התובעת עמד לשמאלו הוא בצד ימין, התחלף הרמזור לירוק והם התקדמו, הייתה לו תחנה 50 מטר מהצומת. אחרי שעברו את הצומת ראה שרכב התובעת נכנס לנתיב שלו ופגע באוטובוס. לדבריו הייתה בחורה בתחנת האוטובוס שמוכנה לתת עדות. הנהג עמד על עדותו, כי אין כל תחנת אוטובוס לפני רחוב אהרונסון וכי אחרי התחנה חונות מכוניות. הנהג הדגים, כי הצד הימני של רכב התובעת פגע באמצע האוטובוס, לדבריו היה סימן באוטובוס והוא צילם והביא לנתבעת וצילם גם את המקום עצמו ואינו יודע מה עלה בגורל התמונות. הנהג אישר, כי ברח' וולפסון עבר לנתיב השמאלי ושוב לימני עקב מכוניות חונות ואולם לטעמו התאונה ארעה אחרי הצומת ולא באזור זה.

עיון בתמונות רכב התובעת ודוח השמאי מטעמה, מלמד על נזק שהוא בעיקרו מכת מעיכה ושפשוף החל מן הכנף הקדמית, באזור שבין דלתות רכב התובעת וכן שפשופים לאורך הדלת והכנף האחורית.

נוכח טענת הנתבעת, כי קיימת עדה נייטלית, הדיון נדחה פעמיים לצורך שמיעת העדה אולם העדה לא התייצבה לאף אחת מן הישיבות אליהן הוזמנה. בנסיבות אלה, לא התרתי דחיה נוספת של הדיון.

דיון והכרעה

המדובר בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51% ומכאן שדי בכך שגרסה אחת תהא מסתברת באחוז אחד בלבד יותר מרעותה, על מנת להעדיפה על הגרסה אחרת. הכלל הוא, שנטל השכנוע מוטל על המוציא מחברו, על כן, התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה ועליו להוכיח את אופן התרחשות התאונה ואחריות הנהג השני לה. השאלה באם הרים בעל הדין את נטל השכנוע המוטל עליו נבחנת בתום הדיון כולו ובית המשפט בוחן שאלה זו על סמך כל הראיות שהובאו בפניו ועל בסיס הערכת מהימנותן של הראיות, בחינת הגיונן של הגרסאות, העקביות שבן וקביעת משקלן הראייתי.

במקרה דנן לאחר ששמעתי את התובעת 2, והעדה הנוספת שהייתה נוכחת ברכב ומאידך את עדות וגרסת הנתבע, אני מעדיפה באופן מובהק את עדות התובעת-2 והעדה הנוספת, שהיא אמנם חברתה של התובעת-2, אך חסרת אינטרס בתביעה, על פני גרסת הנתבע.

בחנתי היטב את גרסת התובעת 2, את אופן עדותה על דוכן העדים, התשובות שהשיבה ומכלול הגרסה, ובאתי לידי מסקנה שהתובעת 2, אומרת אמת בנוגע למקום התרחשות התאונה ונסיבותיה. מדובר באשה מבוגרת, שקולה שהעידה באופן שוטף ומהימן הן בנוגע למקום התאונה והן בנוגע לנסיבותיה. כך גם חברתה של התובעת. משנטען לפני התובעת 2, כי אין תאריך על הדיווח לחברת הביטוח, שלפה התובעת-2, מכתב שכתבה לסוכן הביטוח, בכתב ידה בו דווחה על התאונה סמוך לאחר שארעה, כאשר לאורך כל הדרך, היא טוענת שהאוטובוס סטה לעבר רכבה לפני הצומת ולפני כוונתה לפנות שמאלה.

לעומת זאת, גרסת נהג האוטובוס, אינה מהימנה ולא הוכחה. הנהג הכחיש המצאות תחנת אוטובוס במקום התאונה, אך אף שברשות הנתבעת כל המידע אודות מיקומן של תחנות אוטובוס, טענתו לא נתמכה בדבר. ודוק, גם אם אניח שאין תחנת אוטובוס במקום, הרי כפי שעלה מעדותו של נהג האוטובוס הוא נאלץ לסטות שמאלה בשל כלי רכב חונים, כך שיכול שהתאונה ארעה אגב סטיה זו. אכן הנהג האוטובוס טוען, כי התאונה ארעה לא במקום הסטיה אלא לאחר הצומת ואולם אני מקבלת את גרסת התובעת 2, בנוגע למקום התרחשות התאונה, לא נראה סביר בעיני כי התובעת מתוחכמת עד כדי הסטת התאונה למקום אחר אך ורק על מנת שגרסתה תתקבל ואם אכן הייתה קושרת קשר עם חברתה להעיד עדות שקר בעניין זה, בוודאי הייתה מוודאת קיומה של תחנת אוטובוס במקום.

העדה הנייטרלית לכאורה שיכלה לסייע לעדות נהג האוטובוס לא התייצבה לעדות על אף ניסיונות חוזרים ונשנים לזמנה, מה שמלמד כי אולי אותה עדה "נייטרלית" לא הייתה מוכנה להעמיד את גרסה בבחינת בית המשפט ובשבט החקירה הנגדית.

כמו כן, לא הוצגו תמונות של הנזק באוטובוס ושל המקום, תמונות שנהג האוטובוס טען שצילם ומסר לנתבעת, מה גם שבהודעה לנתבעת טען נהג האוטובוס כי לא נגרם כל נזק לאוטובוס ולא הזכיר שפשוף במרכז האוטובוס.

ההודעה של נהג האוטובוס נמסרה כחודשיים לאחר התאונה, מדובר בגרסה מאוחרת וכבושה, שהנהג ניסה בלא הואיל, להתאים למקום ונסיבות שיטילו את האשמה על רכב התובעת.

הנזקים ברכב התובעת, שעיקרם בפגיעת מעיכה מתיישבים עם גרסת התובעת-2, כי נפגעה מהחלק הקדמי של האוטובוס ולא מדובר בחיכוך עם מרכז האוטובוס. לא סביר שמפגיעת חיכוך באוטובוס שאינו מפרקי, יגרמו נזקי מעיכה כפי שנגרמו ברכב התובעת ואם אכן היה מדובר בחיכוך שגרם למעיכה כפי שנראית ברכב התובעת, היה צריך לראות נזק משמעותי באוטובוס.

לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי נהג האוטובוס אחראי לתאונה.

התובעות הגישו חוו"ד שמאי ומסמכים שלא נסתרו על פיהם, נגרמו לרכב התובעת נזקים בסכום של 3,628 (בניכוי השתתפות עצמית של התובעת-2), כן נשאה התובעת בתשלום שכ"ט שמאי בסכום של 318 ₪ ובסה"כ סכום של 3,946 ₪, אותו חייבת הנתבעת לשלם בצירוף הצמדה מיום 29/3/12.

לתובעת 2, נגרמו נזקי תשלום ההשתתפות העצמית בסך 1,650 ₪ וסכום זה על הנתבעת לשלם לה בצירוף ריבית והצמדה מיום התאונה.